שירים

ושלוש יממות הם חקרו וחקרו
ושלוש יממות היא שותקת,
ושלוש יממות הם היכו והיכו
ותצעק כחיה מרודפת.

ושלוש יממות אין יוצא לשדות
ושומם הרחוב כמו קבר,
כי ברחו מקולה והגיפו דלתות
ויבואו הם חדר בחדר.

זה היה סוף הסתיו…

ושלוש יממות בזיכרון יעקב
שקולה מתפרץ מן הבית,
ומכה בתריסים וצועק ברחוב
ומרחף מעליה כעיט.

ושלוש יממות וביום הרביעי
והקול הצועק תם לגווע,
והיתה דומיה כי ביום הרביעי
היא ירתה בעצמה באקדוח…

זה היה סוף הסתיו…

מוילון אז תפרו תכריכים לגופה
ועטפו את גופה, את פניה,
בת עשרים ושבעה חורפים, ויפה,
והחורף כיסה את עיניה.

ברחוב הראשי בין בתי מושבה
היא נישאה לאיטה על כפיים,
והארץ היתה רחבה וקרובה
אך קרובים עוד יותר השמיים…

זה היה סוף הסתיו…

אז חפרו איכרים בידיים קרות
את קברה שאליו היא הולכת,
וכולם דומיה ושרועים במדרון
והיא, ביניהם היא מוטלת.

כששכבה בעפר התחוח
בארץ החושך לישון,
אז חדלו הקולות והרוח
וירד גשם ראשון.

זה היה סוף הסתיו…